<h1>סימני התרומה לסימן נ"ג</h1>
<h2>דף קח:</h2>
רב אמר אפשר לסוחטו [אסור] והא אתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור חלב מותר פי' שיש ס' בחלב לבטל טעם בשר ואין ס' בבשר לבטל טעם חלב ואי סלקא דעתך אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי שרי חלב נבלה הוא פירוש שחוזר ונפלט מן הבשר ואוסר את כל החלב שביורה משום דמין במינו לא בטיל לרב ומשני אמר קרא לא תבשל גדי בחלב אמו גדי אמרה תורה ולא חלב ופריך והא אתמר חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה א' רב לוקה על אכילתו אלא ל"ש בשר ולא שנא חלב אסור והא דחלב שביורה מותר דנפיל כזית בשר לתוך יורה של חלב רותח דמבלע בלע הבשר את החלב מפלט לא פליט חלב סוף סוף כי נייח הדר פליט ומשני בשקדם וסלקו. מהך שמעתתא דקא פריך תלמודא חלב שנפלט מן הבשר חלב נבלה הוא ואוסר את כל החלב שבתוך היורה משום שהוא מינו וכן נמי הוא במסקנא דכל החלב שביורה הוי אסור אי לא קדם וסלקו קודם דנייח. מכאן מוכיחין רבינו שמואל ורבינו יעקב דאם חתיכת נבלה נפלה בקדירה שיש בה הרבה רוטב והרבה חתיכות של היתר למ"ד מין במינו לא בטיל דכי נמי נאמר סלק את מינו את החתיכה של היתר כמי שאינו והרוטב שאין מינו יש ס' על החתיכה נבלה ומבטלה אכתי צריך בחתיכות ששים לבטל הרוטב הנבלע בחתיכת נבלה וכי הוא חוזר ונפלט אוסר את כל הרוטב שהוא מינו ומורי רבינו יצחק בר רבי שמואל אומר דאדרבא מהכא קשיא לדבריהם שהרי תירץ תחלה גדי אסרה תורה ולא חלב ולפיכך חלב שביור' מותר מה בכך הלא בלע מים הנבלעים בנבלה כי נפלטו המים נעשו מים של איסור כמו מים של הקדש ושל ע"ז ואוסר כל המים שביורה מטעם מין במינו הוא הדין חלב הנפלט מן הבשר יהיה לו דין חלב של איסור ויהיה אוסר כל חלב שביורה מדרבנן דמי גרע החלב הנפלט מן הבשר מן המים הנפלטין מן הנבלה אלא ודאי היינו טעמא שרוצה לומר דחלב הנפלט אינו אוסר חלב שביורה משום דאע"פ שחלב הנפלט נעשה נבלה היינו טעמא משום טעם בשר ושמנונית המעורב בו ולכך יותר לא יהיה בו כח לאסור כאלו היה כולו בשר דאז יתבטל בחלב שביורה לפי שהוא אינו מינו ולכך תירץ גדי אסרה תורה ולא חלב שמדמה בשר בחלב לדין שאר איסורין ואם כן ה"ה רוטב הנפלט בין הנבלה אין לו דין רוטב של איסור אלא יש לו דין בשר נבלה ויתבטל ברוב שבקדירה אפילו למ"ד מין במינו לא בטיל והא דקאמר מעיקרא דחלב נבלה הוא ואוסר כל חלב שביורה וכן אמת הוא במסקנא דכל חלב שביורה אסור היינו דווקא גבי בשר בחלב ומן התורה נמי אסור והיינו טעם דכל אחד ואחד לבדו מותר וגזירת הכתוב הוא דכי נתערבו אסורים ולוקה על חצי זית בשר ועל חצי זית חלב אבל בעלמא אין לוקה על כזית רוטב שנפלט מן הנבלה עד שישתה כל כך מן המים שיהיה בו כזית מן טעם שמנונית הנבלה הבלוע בהם דאין היתר מצטרף לאיסור רק בקדשים ולכך מים שנבלעו אפילו מדרבנן אין אוסרין כשנפלטו אלא כולן הם דבר שאסר אותם. הלכך מלח הבלוע מדם כגון שיורים ממלח בשר ונתנוהו בקדירה אם יש ס' כדי שיעור של מלח הכל מותר ואין צריך יותר אף על פי שהמלח נעשה נבלה וגם עדיין המלח נתן טעם בקדרה אף ביותר מאלף הוי הכל מותר לפי שאין להמלח כח לאסור יותר מאם היה כולו דבר הנבלע מדם או נבלה האוסרו דאז יתבטל בס' ואין לו דין מלח אסור כגון מלח של הקדש ושל ע"ז שאוסר בכל עד נתינת טעמו שזהו יותר מאלף ובלא שום ראיה דמלח שבלוע מבשר או תבלין שדכו במדוכה של בשר ונתנו המלח בתבשיל מחלב או אפכא מלח הבלוע מחלב או דכו במדוכה של חלב ונתנוהו בתבשיל בשר דליכא למשרי שמא משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהא תבלין חזק וחריף והוי מדוך כמו בית שאור וגם פלפלין חריפים הוי כמו צנון שחתכו בסכין דלא שרינן מחמת נ"ט בר נ"ט ואסור משום טעם ממש הנבלע שם אפילו הכי אין צריך אפילו ס' במלח כי אם ס' מן הבלוע שם מן הטפה של חלב או הטפה של שמנונית ולא יותר דודאי היכא שההיתר בלע מעט איסור ואחרי כן נתנוהו בקדירה צריך ס' לבטל כל החתיכה ראשונה לפי שהיתה אסורה תחלה לאכול ע"י הבליעה לפיכך נעשית נבלה להצריך ס' כמוה. [התרומה סימנים נ"ב—נ"ג]. דין מלח הבלוע מדם או מאיסור ונתנוהו בקדירה שאם יש בקדירה ששים של מלח הכל מותר אע"פ שהמלח שנעשה נבלה נותן טעם אפילו באלף דאין חמור יותר מאלו היה כולו דם או איסור הבלוע בו ואם מלח הבלוע מבשר או תבלין שדכו במדוך של בשר ונתנוהו בתבשיל של חלב או אפכא אין צריך ששים אפילו מן המלח כי אם ששים מטפת בשר הבלוע בו כיון שהמלח לא היה בלוע מאסור.
